ידוע שבני נוער מתקשים לבקש עזרה ואחד הגורמים המרכזיים לכך היא ההתמודדות הרגשית היומיומית של תקופת ההתבגרות.
בשיחות עם בני נוער עולה לרוב הרצון שלהם לשנות דברים רבים בעצמם ובסביבה שלהם, אבל לא תמיד מבינים ויודעים איך לייצר את השינוי, איך לגרום לו להתקיים. הדרישות, הציפיות וההכוונה היומיומיות של המבוגרים גדלים עם הזמן, והפערים בין תחושות ההצלחה ותחושות הכישלון, אצל בני הנוער רק גדלים. בני הנוער התרגלו לאורך השנים לכבוש את פסגות ההרים בלי לחוות את הדרך לשם. ההרגל מגיע מרצון עז של המבוגרים לעזור, להקל, לרצות ולפצות, אך למעשה מונעים מהילד לטפס בעצמו על ההר ולמצוא את הפתרונות הטובים ביותר בשבילו. לטפס על הר האוורסט ולכבוש את הפסגה שלו, דורש תכנון מדויק, חשיבה מעמיקה ויצירתית, היכרות עם השטח, חסינות נפשית, ציוד מקצועי, ובעיקר המון חמצן ומישהו משמעותי שילווה אותך בדרך. כשבני נוער לא יודעים איך ליצור שינוי, משמע הם מתקשים להתמודד עם הדרך ואז התסכול וחוסר האונים גדל.
כדי שאדם ישתנה, הוא צריך להכיר את החוזקות והערכים שלו ולהשתמש בהם במגוון תחומי החיים ולראות בהם ככלי להתמודדות עם אתגרים ומשברים. כאשר בני נוער מרגישים שיש להם סביבה תומכת ומשאבים שהם יכולים להשתמש בהם כשזקוקים לעזרה, או לאוזן קשבת, הם ירגישו תחושת ביטחון. ואם אין להם את זה, מתחילים להתעורר מצבי הסיכון וההתנהגויות המטופשות וחסרות האחריות.
בני נוער לא מבינים לעומק שיש בידם את הכוח לשנות את חייהם. גם אם ההורים מנסים להעביר להם את המסר יומם וליל- כאשר הם נמצאים במאבק רגשי שקשור לדימוי העצמי, או הדימוי החברתי ואפילו לשינויים המוחיים, הפיזיולוגיים, וההורמונליים, הם ירגישו תחושה של איבוד שליטה, בלבול וכעס לא ברור.
ואז הם מתחילים להאשים את כולם בבעיות שלהם ולא יודעים איך לצאת מהמעגל שנכנסו אליו, עם זאת, יחד עם הכוונה נכונה וחיזוקים, הם רוכשים ביטחון, מוטיבציה ומצליחים לקחת אחריות על עצמם.
אימון אישי הוא ההזדמנות לכל בני הנוער להגשים את חלומם, לחזק את עצמם ולייצר שינוי אמיתי בחיים שלהם.