הורות, בני נוער, התבגרות ומה שביניהם

המציאות של מגפת הקורונה מכה קשה בבני נוער.

המגיפה הפכה להרסנית מבחינה רגשית לא רק כלפינו המבוגרים, אלא גם השפיעה עוד יותר על בני הנוער שלנו.

עד לפני חודשיים השיח שהתנהל אצלי בבית היה על נושאים כמו לאן נטוס השנה עם הילדים, הגמילה ממוצץ של הילדה, התכניות של אשתי לחופשת הלידה, על פיתוח תכנית חדשה לעסק. העברנו את תחילתו של החורף בבניית תכנית לשנה הקרובה, הייתה אוירה של צמיחה, של אנרגיה טובה, הרגשנו שאנחנו בכיוון הנכון.

עכשיו כמעט כל מה שמדובר בבית הוא על הקורונה.

חזון אחרית הימים של הקורונה היה הרסני לאלפי מבוגרים מבחינה רגשית, כלכלית וחברתית, אך האפקט שלו על בני נוער היה רחב יותר.

בגיל 37, יצא לי לראות בחיי מספר מצבים חברתיים- מדיניים שגרמו לעליות ומורדות לאזרחי המדינה. נולדתי בתקופת מלחמת של"ג, חוויתי את מלחמת המפרץ, פיגועים, אזעקות, ספגתי גם את רצח ראש הממשלה שלנו. בטח שלא חלמתי שאצטרך לחכות בתור לביצים, או להימנע מלחבק את אמא שלי.

דור ה-Z נולד משנת 2000, שנה לפני אסון התאומים בניו יורק. היה הלם כבד בכל העולם אך הדברים המשיכו להתנהל. כן היו את מלחמת לבנון השנייה, מבצעי חומת מגן, עופרת יצוקה, עמוד ענן, מחאת הקוטג', מחאת האוהלים החברתית, משבר אקלים עולמי, התמודדות הקהילה הלהט"בית, פרויקט "ME TOO". הטכנולוגיה השתלטה עלינו, המצאת הניידים, אפליקציות, פייסבוק, נטפליקס, לייקים, התמכרויות, בריונות ברשת, ואפילו קיבלנו ראש ממשלה אחד ב-11 שנים.

נכון לעכשיו על אף יוקר המחייה עלה, המיסים גבוהים, הפער העצום בין המעמדות בישראל ורמת העוני שרק הולכת וגדלה, ממש כמו במדינות עולם שלישי, אפשר לראות שיפור דרמטי בכלכלת ישראל, רמת התעסוקה והשכר עלו במקצת ושירדה כמות האבטלה.

לא רק שאנשים עדיין הצליחו והמשיכו לטוס לכל העולם, לשבת במסעדות, לצרוך ערימות של אוכל, ביגוד ומוצרי "סתם" לבית, הם יכלו אפילו לשמור על יציבות במקום העבודה וההכנסה שלהם.

תוך מספר שבועות כל זה הפך ללא רלוונטי.

אין אחד שלא היה צריך להסתגל למצב הנורמלי החדש והדבר הראשון שעלה לי לראש ( בעקבות המקצוע שלי) הוא שבני נוער ייקחו את המצב בסדר גמור ויסתגלו. מתברר שהם מוצאים את עצמם יותר במיטה, יותר בתוך החדר שלהם, מבלים עוד יותר זמן מול המסכים – זה מרגיש כאילו נתקעו בתוך בונקר רק בלי ללכת כמה שעות לבית הספר.

דברתי עם אחד המתאמנים שלי, לאחר שבועיים של מגבלות והסגר בבית והוא שיתף אותי שממש משעמם לו וכל יום נהיה יותר קשה, שהוא לא יודע מה לעשות עם הזמן הפנוי הזה.

ואז הבנתי שלא רק שבני נוער לא יודעים איך להסתגל למצב שהכה בנו, הם אפילו נמצאים במצב גרוע יותר ממנו המבוגרים.

גיל ההתבגרות הוא זמן לפיתוח המוטיבציה מחוץ לבית וקשה להם ליישם אותה בזמן בידוד, זה זמן ליצירת דינמיקה חברתית שתחבר אותם לקבוצת השווים בבית הספר.
ובנוסף, הם אפילו לא יכולים לסכן את עצמם בתקופה הזו.

שוחחתי עם 20 בני נוער ממרכז הארץ שהעלו מספר נתונים מעניינים לגבי המצב הקיים. תחילה כשהבינו שהלימודים הופסקו, חלקם היו מאושרים, אך הרוב היה מבולבל ומתוסכל.

לדבריהם, בחודש האחרון רובם הגדול שהה מול המחשב או הטלפון, השתעממו או ישנו וכולם טענו ששעות השינה שלהם נפגעו בצורה משמעותית.
אמירות דומות שעלו אצל כולם שיש רצון גדול לחזור לבית הספר וכמובן לפגוש את החברים ברגע שיסתיים הסגר בבתים.

נתון מעניין שעלה מהשיחות עמם מראה שמבחינתם התקופה הזו משוגעת אך נראה הבדל בין המתבגרים בגילאי 12-14 שרואים בתקופה הזו מחד, כהזדמנות וכיף ומאידך כמלחיצה ומפחידה, ואילו המתבגרים בגילאי 15-18 העלו אמירות של אדישות, חוסר עניין ומעט הכחשה לגבי המצב כמו "צריך לקחת באיזי את המצב", "לתת לזמן לעשות את שלו", "זה לא מלחיץ כמו שעושים מזה", "אם לא חליתי עד עכשיו אז הכל בסדר".

משרד החינוך יצר במהירות הבזק למידה מכוונת אך ניכר כי התחושה של בני נוער שיש פה הגזמה, חוסר יעילות, שעמום וחוסר עניין- הרשתות החברתיות, הנטפליקס והפלייסטיישן ניצחו במערכה הזו.

אז איך הורים יכולים להתמודד עם המציאות של בני הנוער? מה באמת אפשר לעשות?
הנה 5 טיפים פשוטים וברי יישום:
1. כשהם נסערים לגבי ביטול תכניות, או דברים שהם לא יכולים להשיג- תביעו חמלה ותקשיבו להם ( פחות לתת פתרונות)
2. תשאלו אותם איך אתם יכולים לעזור להם – פחות איך הייתם רוצים שהם יעשו או יפעלו
3. נסו להציב איתם מטרות ויעדים חדשים לתקופה הנוכחית או ליום שאחרי.
4. כולנו צריכים לפרוק את התסכול שלנו על המצב, כולנו מדברים על הקשיים ועל כמה לא טוב ובנוסף יש חדשות על המרקע.
נסו לדבר על זה שלא ליד הילדים- זה מכניס אותם לאי שקט והם לרוב לא יפגינו את זה כלפיי חוץ.
5. לנסות לבנות סדר יום קבוע בתוך הבית עד כמה שניתן: זמני ארוחות קבועות, זמן טלוויזיה, ניקיונות, סידור הבית, בישול, ספורט משפחתי.

אז הורים יקרים, תזכרו שמגפת הקורונה, המגפה הוירטואלית של דור ה-Z, היא תקופה שתגדיר את השקפת העולם של בני הנוער שלנו וכן חשוב למצוא את החיובי בכל דבר בתקופה הזו. תאמינו שמתחת לכל המעטפת הלא נעימה, לבני הנוער יש אופטימיות ותקווה, הם חיים את הרגע ואפשר ללמוד מהם המון בתקופה הזו וכשהכול יסתיים, המשמעות וההנאה בחיים שלהם תהיה אחרת.